יום ראשון, 28 בפברואר 2016

פרק 2 - משבר בכרתים


הרפתקאה ראשונה הסתיימה במערכה, ושנייה התחילה.
התחלנו במנהג החדש של הקרנת הכתוביות לפרק הנוכחי, שהיו למעשה שינוי קל מהכתוביות הקודמות, וקפצנו כמה 


החלפת דמויות

שבועות מההרפתקאה הקודמת. בינתיים אחד השחקנים מאס בדמות שלו, איש ערבות אוסטרלי סטייל קרוקודיל דנדי ואימץ דמות חדשה של טייס פורע חוק.  זה הביא אותי לחשוב ראשית על כיצד אני מוציא את דמות הקודמת שלו מהמערכה, וכיצד אני משלב את הדמות החדשה. זאת ועוד, נוסף לנו שחקן שהביא איתו דמות נוספת, כתב/חוקר (שהוא סוג של נוכל קלאסי מעולם מו"ד בפלאפ של עיתונאי). 

אז ככה, הוסכם, ביני לבין השחקן שמחליף דמויות, כי הדמות הקודמת שלו נפצעה במהלך הקפיצה מהצפלין בסשן הקודם ועל כן מנוטרלת ומושבתת. אפשר היה כמובן גם להרוג אותה, אבל זהו פתרון סופי מדי, אפילו בשביל סרט פאלפ. ואילו הדמות החדשה קיבלה על עצמה תפקיד של הטייס אשר מטיס את הקבוצה למקום ההתרחשות הבא, ועקב הנסיבות חובר אליהם להמשך הדרך. השחקן השני קיבל תדריך מקדים, צוות לדב"ש חיוני שאמור היה לתת לקבוצה מידע חיוני ואספקה להמשך הדרך, וחבר לקבוצה בדיוק רגע לאחר סיום קרב מהיר ועצבני (וכן, גם קצת כיף).

עזרים במשחק

עזרים להגשה לשחקנים. מברקים, מעטפות ומכתבים ומפה
איך נותנים משימה לקבוצת הרפתקאנים במבוכים ודרקונים? יושבים בבית מרזח מקומי ושומעים שיחה, מתישהו מגיע רץ ומזמן אותם לפגישה עם האציל המקומי או משהו בסגנון הזה, נכון? המקבילה לרץ בשנות השלושים הוא ילד זב חותם עם כובע קסקט שמוסר מברק תוך המתנה לטיפ בצורת מטבע של פני. כך קיבלו הגיבורים שלי את משימתם החדשה, מברק שנשלח אל אחד מהם וזימן אותם אל משרד האוצר של מוזיאון המטרופוליטן של בוסטון. 


את השבלונה למברק אפשר להוריד מכאן, וזה ממש מגניב ושימושי לדרך תקשורת. הוספתי עוד מברק שהתקבל למשרד האוצר כראייה להמשך ההרפתקאה, מכתב בכתב ידו של הפרופסור הנעלם אותו יוצאים לחפש ומפה של כרתים, אליה סומן ה-X המסמן את מקומו של היעד, כמיטב מסורת הפאלפ.

עזרים שכאלה שימושיים ביותר, מגוונים את השיחה הערה שמתנהלת סביב השולחן, נותנים מימד נוסף למשחק מימד פיזי שאפשר לגעת בו ולחוש אותו ובכלל מצביעים על השקעה מצידו של המנחה בקבוצה ובמשחק - מומלץ ב(כמעט )כל פגישה.

Theater of the mind או מפה ומיניאטורות


משחק ללא לוח. תיאטרון הדמיון.
אני בוגר מבוכים ודרקונים עוד מתקופת הקופסאות, ואז לא היו לנו מיניאטורות ומפות, מקסימום היתה לנו מפה שהשה"מ היה משרטט לנו תוך כדי משחק וזהו. בקבוצה הקודמת שלי שיחקנו מו"ד 5, וכיוון והחבר'ה הגיעו חלקם ממו"ד 3.5 וחלקם מפאת'פיינדר השימוש במפה ומיניאטורות היה להם מאד הגיוני ומובנה. 



עולמות פראיים מאפשרת משחק נהדר גם כך וגם כך. כלומר, המפה והמיניאטורות הם מובנות בשיטה עד לרמה שהמרחקים והטווחים של כלי הירייה רשומים באינצ'ים ולא במטרים או יארדים, וכך גם עשינו בכל הקרבות האחרונים, שורטטה מפה, הונחו או צויירו הדמויות והאוייבים ויאללה - חלקו את קלפי היזמה.


הפעם לא. הפעם השארתי את הלוח ופקקי הבירה בצד והכל תואר ברמת הדמיון, מגודל החדר עד למיקומם של היריבים. גם כאן ביקשתי מהשחקנים להוסיף אלמנטים שהיו בזירות הקרב, וקיבלנו מדף של עתיקות בחנותו של איש הקשר שאחד הניצבים נשתל בתוכו תוך שהוא נקבר מתחת לערמת חרסים, קיבלנו שלדים זרוקים על הרצפה אוחזים בחניתות מתפוררות בתוך המבוך, קיבלנו מיחם עם תה לוהט לאחרי קרב היריות. 

המשחק ללא לוח ומיניאטורות מנע מהחבר'ה וממני בתוכם להתקבע אל מפה ולהשתמש בה כעוגן של המשחק. הפעם היינו יותר חופשיים לעקוב אחרי דברים אחרים משמעותיים לא פחות, כמו חלוקת טוקנים אדומים לכל פציעה, שחורים לכל זעזוע, הדמיון היה יותר פעיל וההתגנבות של הנוכלת מאחורי המינואור תוך שהיא משחררת אבן אל הנטיף בתקרה ובכך גורמת למפולת שקוברת את המינוטאור מתחת לגלעד הייתה מושלמת.

אני נהנתי.

עד הפעם הבאה - הישארו פראיים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה